<h1>ארחות חיים הלכ' ערב יום הכפורים סימנים ט'—י'</h1>
<h2>דף פז.</h2>
ודורות הראשונים נהגו לבקש מחילה זה לזה בערב קודם תפלה כדי שימחול להם המלך המוחל. ואסור לאדם להיות קשה אלא יתפייס ויהיה נוח לרצו' וקשה לכעוס ובשעה שיבקש ממנו החוט' למחול לו מוחל בלבב שלם אפי' הצר לו הרב' וחטא לו הרבה לא רצה למחול לו מביא שורה ג' בני אדם מרעיו ופוגעין בו ומבקשים ממנו לא נתרצה מביא אחרת וכן שלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא ועליו ליתן הדין ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו ואם מת חברו קודם שיבקש לו מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר להם חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך ואם היה חייב לו ממון יחזירנו ליורשיו ואם לא היה נודע לו יורש יניחנו בב"ד ויתודה ויתכפר לו. גרסינן בגמרא ר' זירא כד הוה ליה מלתא בהדי אנשי ממצי ליה נפשיה וחליף ותאני קמיה כי היכי דתפיק ליה מדעתיה ונשתעי קמיה רב הוה פסיק סדרא קמיה דר' חנינא בר אבא אתא ר' חייא אמר [ע"ב] ליה הדר לרישא אתא ר' ישמעאל אמר ליה הדר לרישא אתא ר' חנינא אמר ליה הדר לרישא לא בעי למהדר אמר כולי האי נהדר וניזיל לא הדר אקפד ר' חנינא אזל בתריה תליסר יומי דכפורי ולא איפייס והיכי עביד הכי והא"ר יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש יותר מג' פעמים שנא' אנא שא נא וכו'. ור' חנינא היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו אמרי חלמא חזא ליה לרב דזקפוה בבבל אמר לא איפייס מיניה כי היכי דליזיל ולגמור אורייתא בבבל וליהוי ראש ישיבה ועוד גרסינן רב הוה ליה מלתא בהדי דההוא טבחא שלח ליה תריסר ירחי שתא ולא אתא כי מטא תעלי יומא דכפורי אמר איזיל אנא פגע ביה ר' הונא א"ל זיל דלית ליה מלת עסקא בהדך הוה פליג רישא פלט נרגא מקמי וקטליה. תניא הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפם ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש.
